אף שדנו לעיל בהרחבה על מה שיש להתיירא מפניו או לקוות לו בערים מושחתות , אין זה נראה שלא ממין העניין לבחון החלטה של הסנאט בקשר לנדר שנדר קמילוס לתת לאפולו את החלק העשירי מביזת הורים . ביזה זו , כשהגיעה לידי פשוטי העם הרומאי , לא היה אפשר לאמוד את ערכה בשום דרך אחרת , ולכן הוציא הסנאט צו , שעל כל אחד להציג בפומבי את החלק העשירי של השלל שלקח . ואף שההחלטה הזאת לא התבצעה , כי הסנאט נקט לימים אופן אחר וקיים את הנדר לאפולו בדרך אחרת , לשביעות רצונם של פשוטי העם , רואים מן ההחלטה הזאת עד כמה האמין הסנאט בטוב לבם , ואיך העריך שלא יהיה איש שלא יציג בדיוק את כל מה שצווה עליו להציג על פי צו זה . ומצד שני רואים שפשוטי העם לא חשבו כלל לעקוף את הצו על ידי כך שייתנו פחות ממה שהיו חייבים לתת , אלא להשתחרר ממנו על ידי כך שהראו כלפיו כעס גלוי . דוגמה זו , יחד עם רבות אחרות שהובאו לעיל , מראות כמה טוב וכמה אמונה דתית היו בעם ההוא , ולכמה טוב היה אפשר לצפות ממנו . ובאמת , במקום שטוב הלב הזה איננו נמצא , אי אפשר לצפות לשום דבר טוב , כמו שאי אפשר לקוות לזה בארצות הנראות בזמנים האלה מושחתות , כמו . 307 א . 3...
אל הספר