הרומאים , כמו שאמרנו לעיל , היו כפויי טובה פחות מהרפובליקות האחרות , ולא זו בלבד אלא שהיו גם סלחנים יותר מכל אחת אחרת ונזהרו יותר בהענשת מפקדי הצבאות . כי אם נעשתה טעותו [ של המפקד ! בשל זדוניות , היו מענישים אותו באנושיות ; אם טעותו הייתה בגלל אזלת יד , לא רק שלא הענישו אותו אלא אף תגמלו והוקירו אותו . אופן התנהלות זה נשקל על ידם היטב , כי שפטו שיש חשיבות רבה לכך שבזמן קבלת ההחלטות תהיה לאלה שהנהיגו את צבאותיהם מחשבה חופשית ומשוחררת וללא חששות זרים אחרים , כך שלא רצו להוסיף קשיים חדשים וסכנות לדבר שהוא קשה ומסוכן ממילא ; וחשבו שאם יוסיפו אותם , לעולם לא יהיה אפשר שאדם יפעל במרב המידה הטובה . למשל , אם היו שולחים ליוון צבא נגד פיליפוס ממוקדון , או באיטליה נגד חניבעל או נגד העמים שניצחו קודם לכן ; המצביא שמונה למערכה צבאית זו היה שרוי במצוקה בגלל כל הדאגות המלוות אותם עניינים , שהם כבדי משקל וחשובים עד מאוד . ואם לדאגות הללו היו נוספות דוגמאות רבות שבהן הרומאים צלבו או הרגו בדרך אחרת את אלה שהפסידו בקרבות , לא היה זה אפשרי לאותו מצביא להחליט החלטות נחרצות בין כל כך הרבה חששות . ולכן , מ...
אל הספר