מסופר כי בשיחה שהתנהלה בין נציגי ארצות הברית לנציגי הווייטקונג במהלך הדיונים על נסיגת האמריקנים מווייטנאם אמר אחד הקצינים האמריקנים לקצין הצפון וייטנאמי היושב מולו : " הרי ידוע לך שניצחנו אתכם בכל הקרבות " . והלה השיב : " זה נכון , אבל חסר משמעות לחלוטין " . בשיחה זו צפונה התנגשות בין שתי השקפות עולם שאינן ניתנות ליישוב , ושבמבחן המעשי הנורא ביותר , מבחן החיים והמוות , מבחן המלחמה , הוכחה עליונותה של זו הווייטקונגית . האמריקנים נכנסו למלחמה בביטחון מוחלט בניצחון . שום דבר אינו יכול לעמוד מול חיל האוויר האדיר שבעולם , מול השפע האינסופי של טנקים , תותחים וטכנולוגיה קרבית הצומחת מהפנטזיות של המדע הבדיוני — וכל זה מול צבא של ארץ ענייה וקטנה , צבא דל החסר כמעט נשק כבד , הניזון מחופן אורז וירקות , הנעול כפכפי גומי , החסר לחלוטין חיל אוויר או צי מלחמתי . כל ניתוח כמותי יורה על עצם האבסורד שבהתמודדות כזו . גישה כמותית זו אפיינה גם את דרך ניהול המלחמה ומדידת ההתקדמות בה . מדי שבוע היה פיקודו של הגנרל וסטמורלנד , המפקד העליון האמריקני , מדווח על " מניין הגופות" שנפלו בקרב הווייטקונג ( לימים נתבר...
אל הספר