עם סיום תפקידי כשגריר ישראל בירדן ( 2009-2006 ) אני משתף אתכם בקיצור רב ברשמיי מהיחסים בין שתי המדינות . לשתי המדינות אינטרס אסטרטגי הדדי עמוק בשימור היחסים , והעובדה שהשלום עמד בזעזועים כגון פרשת משעל , האינתיפאדה השנייה , מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה" - מדברת בעד עצמה . כמי שנחשף משחר נעוריו , במחצית השנייה של המאה הקודמת , להיבטים שונים של הסיגינט , תהיתי תמיד בעת שירותי בירדן ( וגם במצרים ובקטאר ) אם מה שאני רואה ושומע נתון גם להד סיגינטי . מסקנתי המובהקת היא שלילית . לעתים יש רסיסים של הצי"ח . אדרש לכמה תופעות ותהליכים מתמשכים בירדן שיש להם השלכות ארוכות טווח על דמות יחסי ירדןישראל ואשר מאמץ האיסוף המודיעיני המרכזי שלנו " עיוור" להם : א . מסוף שנות ה60- מסתמנת במרכזים האורבאניים בירדן מגמה חברתית אטית אך מתמדת , שתפסה תאוצה אחרי גירוש הפלסטינים מכווית ב , 1991- של נישואים בין גברים מבני השבטים העבר-ירדניים לנשים ממוצא פלסטיני . נישואים אלו הביאו לעולם שכבה של צאצאים , משכילים ברובם , חלקם כבר בשנות ה30-
אל הספר