נושא הגבולות בין ישראל לירדן היה אחד מנושאי הליבה במו"מ בין שתי המדינות , לצד סוגיות המים והסדרי הביטחון . בנושא הגבולות הראתה ירדן גמישות בתמורה לגמישות מסוימת מצד ישראל בסוגיית המים : העברת 50 מלמ"ק בשנה בצפון ; הסכם סטטוס-קוו בערבה ; והסכמות על פיתוח עתידי של מקורות מים נוספים . לפי חוזה השלום הותווה הגבול הבין-לאומי בין ישראל לירדן בהתבסס על הגבול הבין-לאומי שנקבע בימי המנדט הבריטי . לפיכך הוסכם שקו הגבול הבין-לאומי יימשך לאורך אמצע נתיב זרימת הנהרות הירמוך והירדן , בהמשך ים המלח , ואחר כך אמצע ואדי ערבה בואכה אילת-עקבה ( ראה מפה בעמ' . ( 10 באזור נהרים בצפון והמושב צופר בדרום ( ערבה ) הושג פתרון יצירתי שאפשר להשאיר את השלוחות היבשתיות הללו בידי ישראל . לאזורים אלה נקבע " מעמד מיוחד" ל25- שנה עם אופציה להארכה נוספת . עוד נקבע , כי השטח נשאר בריבונות ירדנית והחקלאים הישראליים ימשיכו לעבד אותו . הסדר זה מתקיים מאז נחתם הסכם השלום , ללא תקלות של ממש . בד בבד , משהושקע מאמץ אינטנסיבי במו"מ , הוסכם על חילופי שטחים בערבה , כלומר להעביר לריבונות ישראלית את השטחים החקלאיים שהיו ממזרח לקו ה...
אל הספר