בתר האיש היה , מבחינות רבות , שונה מאוד מהגיבורים שלו . במרכז יצירותיו מופיעים בני אדם שהחיים מעכו אותם , אנשים ונשים חסרי אונים , מדוכאים ומיואשים עד עומק נשמתם , נירוטיים , היסטריים , על גבול הטירוף או גם מעבר לו . בתר עצמו - תלמיד הישיבה החרוץ , שלמד בכוחות עצמו רוסית וגרמנית , פילוסופיה ומדעים , קרא ללא הרף , ערך עיתונים אחדים , כתב רשימות ביקורת ופובליציסטיקה , תרגם משפות אחדות והתפלמס בלהט - בתר עצמו היה אדם מאוד אקטיבי , שאפתן , מלא יוזמות הרפתקניות , מלא אמונה בצורך וביכולת שלו לשנות את העולם , בעיקר את העולם היהודי והארצישראלי . הרשימות שלו כתובות בסגנון קודח - סגנונה של ספרות התקופה - אבל בשכל ישר ובהיגיון יוצא מן הכלל . הגיבורים שלו - לפחות חלק מהם - מתפתלים ללא הרף בשקלא וטריא אינטלקטואלי , עד שהם מסתבכים ונחנקים בקורים שטוו לעצמם . בתר עצמו מעולם לא נלכד בשום רשת אינטלקטואלית מדי . הוא הסתער על הדברים , הטביע את עצמו בהם , ובדרך רמס את העכבות האינטלקטואליות והאסתטיות של עצמו בלי שום רחמנות . והנה כאן הנקודה שבה בתר דומה לגמרי לגיבורים שלו , והיא הנקודה הברנרית ביותר בעיני ...
אל הספר