לראות כיום את הספרות כנבואה ? זה נשמע , לפחות באוזני מי שהתרגל לחשוב במושגים של תיאוריות ספרותיות מודרניות , כמו שריד של השקפה מיושנת , שעבר זמנה . מנקודת המבט של מחשבת הספרות בת זמננו לא קשה לנו לזהות את הטקסט של הנבואה המקראית כטקסט שירי - לראות את הנבואה כשירה - שהרי מושג השירה שלנו מבוסס בעיקר על יסודות צורניים , על טכניקות סגנוניות , שאותם לא קשה לזהות בנבואה המקראית . יותר קשה לנו כיום לראות את השירה כנבואה או לראות בנבואה את differentia speciffica ^ של השירה , ובוודאי שקשה לנו כיום לראות בה את אמת המידה של השירה הטובה , אפילו של השירה העברית הטובה . קשה לנו אפילו להשתמש במלה "נבואה" בלי להתחיל לשאול : למה בדיוק הכוונה ב"נבואה ? " עתידנות ? שליחות חברתית פוליטית ? פאתוס מוסרי בלבוש אסתטי ? אינטואיציות רוחניות נדירות המאפשרות תובנה חודרת למצב הלאומי ? הדברים נשמעו הרבה יותר פשוטים וטבעיים לפני כמאה שנה , בשנת , 1902 כאשר קלוזנר כתב את מאמרו על ביאליק , שלימים נתן לו את הכותרת "שירה ונבואה . " שם הוא כותב שהמשורר - כל משורר - ניחן בשני כישרונות , מנוגדים מטבעם : כשרון ההסתכלות , וכ...
אל הספר