הולדת הסובלנות מתוך הפרדוקס

גנסין מעולם לא נחשב לתלמידו של טשרניחובסקי . החולניות - המעודנת או הגסה - של גיבוריו הראשיים היא ניגודה הברור של הבריאות , שהייתה כרטיס הביקור של טשרניחובסקי . הסופרים העבריים שהלהיבו את גנסין בראשית דרכו הספרותית ועוררו בו את יצר ההתמודדות היו פייארברג וברדיצ'בסקי . שירתו של ביאליק היא שכבה רצופה ומעובה בתוך המשקעים העשירים המרבדים את סגנונו . האינטואיציה 306 של בתר , שהדביק לגנסין את הכינוי הלא מוצדק "נטע זר , " היא , כמדומני , הרמז היחיד של מבקר ספרות לאפשרות של זיווג בין השניים , דהיינו גנסין וטשרניחובסקי . גם לי אין כוונה להציג את טשרניחובסקי כמי ששימש מקור השפעה עיקרי על גנסין . כוונתי היא להצביע על נקודות מגע , אשר בהצטרפותן עשויות להכשיר את הקרקע להשערה , שגם שירת טשרניחובסקי , ובעיקר האידיליות פרי עטו , יש בה משום הקשר ספרותי המהדהד בחלק מיצירותיו של גנסין . מעניין אותי במיוחד נושא משותף לשני הסופרים ! חשיבותה של הסובלנות . מעניינת אותי עוד יותר העובדה , ששני הסופרים מציגים את ערכה של הסובלנות לא מנקודת מבט של הומניזם ליברלי , אלא מנקודת מבט שאפשר לקרוא לה אקזיסטנציאליסטית , ...  אל הספר