התיישבות על קו החוף בשירו "לחוף ימים , " שנכתב בסוף שנות החמישים , כתב המשורר נתן זך , בין השאר , את השורות הבאות : מעשה ההגירה אל הטריטוריה הישראלית מוצג בשיר הזה כמעשה שרירותי , לא מתוכנן ולא מובנה , אלא כאירוע סתמי . ההתיישבות בארץ ישראל מופיעה בו בהתיישבות על קו החוף - על הרציף ובנמלים - ולא בטריטוריה רחבת ידיים של יישוב הארץ . התנועה שפורש השיר היא תנועה לאורך החוף , תנועה "במים הרדודים , " שהופכים להיות מרחב מוכר , ידוע , שבתוכו מתקיימים המתיישבים החדשים . אפילו הדריכה עם כף הרגל על אדמת הקודש היא מעשה מהוסס ומוגבל . במסגרתו נותרות הנשים מאחור , ואילו הגברים פוסעים במדבר . זהו מדבר מכיוון שהם פוסעים במרחב עצום , אבל יודעים יפה , שהאור המועט שלפניהם איננו בשום פנים ואופן האור שלהם . זהו אור של אחרים . מעשה ההגירה וההתיישבות מוצג בשירו של זך כמעשה תמים וצנוע של מי שמסתפקים במועט ומצמצמים את נוכחותם הוודאית לקו החוף ( להבדיל מנוכחותם הבודדה והתועה כל כך מאופק לאופק , ( ולא כמעשה נשגב של כינון לאומי על ידי יישוב שטחים רחבי ידיים . במובנים רבים השיר הזה הוא דוגמה אופיינית לפואטיקה של ...
אל הספר