העיקרון הראשון של התורה הכלל עולמית הוא העיקרון המוחלט של כל דבר קיים . כעיקרון מוחלט הוא קיים לעצמו ואינו תלוי בשום דבר קיים . כעיקרון של כל הקיים הוא קיים בכל דבר , ועל כן יכול להיות מוכר . שום שיטה לא הכחישה את קיומו של עיקרון מוחלט . אפילו הספקנות שואפת רק להוכיח את אי אפשרות הכרתו של עיקרון זה . שיטות אחרות מניחות לא רק את קיומו אלא גם את אפשרות הכרתו , ומבדילות אותו רק על פי ההגדרה שניתנת לו . בחלק הדיאלקטי יהיה עלינו להביס את טיעוני הספקנות . אשר לשיטות אחרות , הרי הן רואות את העיקרון המוחלט כחומר אוניברסלי , סובסטנציה אין סופית , כוח , אידיאה או צורה כללית של כל הקיים , ולבסוף כרוח מוחלטת . התורה הכלל עולמית מסכימה לכל השיטות הללו באותה מידה . קודם כל ברור שהעיקרון המוחלט אינו יכול להיות שכזה , כלומר מושלם ( שהרי זוהי משמעות המילה absoluium הנגזרת מהפועל 1 כאן מתחיל הקטע השני של כתב היד . 2 , ( absoivere בלי להכיל בתוך עצמו את הסיבה המטריאלית של כל הקיים . כך , ההגדרה הראשונה שאנו נותנים לעיקרון המוחלט היא : החומר האוניברסלי או החומר הראשון של כל הקיים . הווייתם של יצורים אינדי...
אל הספר