האימאם חוסיין היה ונותר "המרטיר העליון" או "נסיך כל המרטירים" ( סיד אל שהךא ) של השיעה התריסרית באיראן ומחוצה לה . לפי המסורת השיעית הרווחת , לאחר שמועףה , מייסד המדינה האומיית , ואחר כך בנו , יזיד , גזלו את הח'ליפות מבני משפחת הנביא , היה מנוי וגמור עם חוסיין לתבוע את זכותו לשלטון בכוח הזרוע . חוסיין סמך על תושבי כופה ( בדרום עיראק של היום ) שיבואו לעזרתו ; לכן יצאו הוא וחסידיו למסע מן העיר מדינה כדי לחבור אליהם . אולם יזיד הצליח לזכות בתמיכת תושבי העיר ואילץ את חוסיין ואת פמלייתו להקים מחנה במדבר כרבלא שמחוץ לכופה . צבאו של הח'ליף כיתר את מחנהו של חוסיין וחסם את גישתו לנהר הפרת שזורם בקרבת המקום ; המצור נמשך עשרה ימים . ב 10 במוחרם 10 ) באוקטובר ) , 680 שאותו מציינים השיעים כיום ה"עאשורא , " טבח צבא הח'ליף בחוסיין וב 72 מחסידיו ; הנשים והילדים נלקחו בשבי לדמשק , מרכז שלטונו של הח'ליף . מות הקדושים של חוסיין ופמלייתו בכרבלא מילא תפקיד מכריע בעיצוב הזהרת והרגש העדתי של השיעה , עד כדי כך שניתן לומר שה"מופת של כרבלא" - ( Karbala Paradigm ) כפי שהגדיר מייקל פישר ( Fischer 1980 ) את מסגר...
אל הספר