ב 4 בנובמבר , 1979 פלשו כ 400 מיליטנטים איראנים לשגרירות ארצות הברית בטהראן , השתלטו עליה ותפסו 65 מעובדיה כבני ערובה . כך נפתח פרק חדש , דרמטי ומלא תהפוכות בתולדות המהפכה , פרק שנמשך 444 יום , שנודע עד מהרה בשם "משבר בני הערובה . " הפרשה הקשה הגיעה לסיומה עם שחרור בני הערובה ב 20 בינואר , 1981 היום שבו הושבע רונלד רייגן לנשיא ארצות הברית . בשארית הפרק , אבקש להראות שהפרשנות הישראלית של המשבר לקתה באתנוצנטריות קיצונית , שהפנתה את הדיון אל הסממנים המובהקים של "הפנטיות המוסלמית" כהסבר למעשי האיראנים ולכוונותיהם . בדומה להשתקות שהשתרשו בדיון האמריקני בפרשה כאובה זו , כך גם בישראל "במקום להעלות על הדעת שמשטר השאה היה בלתי הוגן , עד מהרה הוצע 'האסלאמי כהסבר לפעולות 'האי רציונליות' של האיראנים . " כפי שהסברתי במבוא , מטרתי אינה לטהר את איראן , ובמקרה זה גם לא את תפיסת בני הערובה ואת החזקתם כקלפי מיקוח . מעשה נפשע זה , הפורע את כל החוקים - או כפי שכתב עליו בזמנו אמנון רובינשטיין 1979 ) א : ( "מה עוד אפשר לומר על שבירה זו של כל הכללים המקובלים ביחסים בין אומות - " ? אינו ניתן למחיקה במשיכת ...
אל הספר