האשה בסיפורה של גובייר לא תוכל להתנחם בידיעה שהעלבת אדם איננה מעשה בלתי נסלח במובנו הנורמטיבי של הביטוי . הנפגע - האדם היחיד שהיה יכול לסלוח לה - איננו עוד , ואיש לא יוכל להסיר במקומו את הנטל מעל כתפיה . לעובדה הזאת יש חשיבות גם כדי להבהיר רכיב מרכזי המאפיין מעשים בלתי נסלחים במובן הנורמטיבי , ולא רק התיאורי . הריגת אדם היא מעשה בלתי נסלח בדיוק משום שהיא מעשה שאין להשיבו . האשם יישאר אשם באופן תמידי , משום שהנפגע לא יוכל לשקול בדעתו אם לסלוח לו . יחד עם ההריגה השמיד הפוגע את הסיכוי שלו להיות נסלח . משום כך כתבתי שג'אגר איננה רשאית , ואיננה יכולה גם במובן הלוגי הפשוט , לסלוח לרוצחו של בתה . רק הבת היתה עשויה - תיאורטית - לסלוח לו . אך אילו היתה שם כדי לסלוח לו , היא היתה בחיים והוא לא היה הרוצח שלה . הרצח מאיץ את אפשרותה לסלוח לו . רצח הוא מעשה בלתי נסלח הן במובן התיאורי הן במובן הנורמטיבי . גם התעללות בילדים היא מעשה בלתי נסלח . כדי לראות זאת הבה נבחן את תיאורו של הורסברו , הדן בזוג ( ההיפותטי ) ג'ק וג'יל . ג'ק פגע בג'יליאן , בתם של השניים . עתה הוא מבקש מג'יל סליחה על הפגיעה בג'יליאן ...
אל הספר