רק הצד הנפגע יחליט אם הוא סולח . זוהי אחת הסיבות לכך שהעיסוק הפילוסופי בנושא "הסליחה העצמית '' בעשורים האחרונים משתמש במושגים הכוללים סתירה פנימית . הוא מניח שבמקרים שהנפגע איננו סולח , יכול עושה העוול למלא הן את תפקיד הפוגע הן את תפקיד הנפגע , ולכן לסלוח לעצמו על מה שעולל לזולתו . אפשר לדרג את המאמרים העוסקים בסליחה עצמית על פי מידת החשיבות שהם מעניקים לרעיון הזה . ננסי מנו רואה בסליחה עצמית נחמה פורתא . לדעתה , עדיף שהנפגע הוא שיסלח לפוגע . אבל במקרים שאין הוא עושה זאת , רשאי הפוגע וכדאי לו - לסלוח לעצמו , כדי לאפשר לעצמו לתפקד כאדם חיוני , פעיל , אופטימי ונטול רגשי אשמה . ( Snow 1993 ) ג'ון מילס מרחיק לכת עוד יותר : סליחה עצמית איננה נחמה פורתא , אלא תנאי לסליחה בין אישית " משמעותית ואותנטית , " שהרי כאשר אנו סולחים לעצמנו "קיבלנו על עצמנו כשל מוסרי שהוא בגידה ישירה בדימוי העצמי שלנו כיצורים מוסריים , כיפתו לעצמנו בלב שלם , ועכשיו אנחנו מבקשים להיטיב לזולת" . ( Mills 1995 , 405 ) מרגרט הולמגרן פוסעת צעד נוסף קדימה . הזכרנו כבר קודם לכן את תפיסתה שעל פיה הסליחה ראויה תמיד , משום שהיא...
אל הספר