מלחמת לבנון היתה מלחמת ברירה שניפצה דימוי 1 / צמי רווח של לוחמים ציונים וחוללה סתירה בין מעשי הצבא לייצוגם בשיח הציבורי . הסרבנות היתה תוצאת הסתירה הזו . היא הפנתה קוד התנהגות הגמוני - התנדבות והקרבה של גברים - נגד ההגמוניה , פתחה למשא ומתן את עצם ההשתתפות בשירות הצבאי , וערערה 1 / ל המונופול של המדינה ו \ ל השימוש בכוח . שרה הלמן ב 5 ביוני 1982 פלשה ישראל ללבנון . רחובות הערים התמלאו במפגינים , שמחו , בראשונה בתולדות ישראל , נגד מלחמה בעת התרחשותה . התרחשות זו היתה חסרת תקדים בישראל , בהיקפה ובמסריה . המפגינים לא מחו על הניהול הכושל של המלחמה ועל הפקרת חיילים ( כפי שקרה לאחר מלחמת ( 1973 אלא על הקרבת שווא של חיי חיילים במלחמה שנתפסה כחסרת פשר . הקריאה "על מה הורגים ועל מה נהרגים , " שהובילה את המחאה , סימנה דה לגיטימציה של המלחמה , וכן של סמכות הדרג הפוליטי והצבאי להכריז על מלחמה . המלחמה היתה לערש הלידה של הזהות הקולקטיבית הישראלית היהודית ומסגרת התייחסות שלאורה טופחה סולידריות לאומית . קריאת המחאה בקיץ 1982 היתה הפעם הראשונה שבה מלחמה נהפכה לזירת התגוששות בין קבוצות חברתיות לבין עצ...
אל הספר