עדות אישית על שלושה קורבנות של "המופשט הלירי . " על הרגע התרבותי הפרטי של האמנים שמואל בק , ג ' ורג ' שמש ומיכאל דרוקם . בין הרגע התרבותי הפומבי המתמשך של הקאנון המחייב - "המופשט הלירי " - לבין "הפרטי " שלהם לא היה מרחב ראוי , בעיניהם , ועל כן הגלו עצמם מישראל . אדם ברוך לפנינו סיפור . אין לו סוף . הוא לא ממש קווי . אנסה לספרו בלשון רגילה . לא בלשון ביקורתית מקצוענית . כי ה"סיפור" הזה לא יעדיף לשון זו . אחת מנקודות המבט שלי על "הסיפור" הזה היא של עד . יחסי לגיבורי הסיפור חם ביותר . עם שניים מהם עשיתי תקופות חיים ממשיות . עם גיורג' שמש התגוררתי בצ'לסי הוטל , ניו יורק , במשך שנים אחדות , בתחילת שנות השבעים . עם מיכאל דרוקס היה לי קשר אישי במשך שנים . לא כך עם שמואל בק . ובסך הכל , זהו סיפור או תיאור המאיר רגע תרבותי שראשיתו במחצית שנות השישים , ועיקר חיותו בראשית שנות השבעים . גם אם התמחתי בנתינת כותרות , לא מצאתי כותרת אחת ל"רגע" הזה . ובכן , הנה הסיפור . אין קשר אחד ברור וישיר בין הרגע התרבותי של מיכאל דרוקס , שמואל בק וג'ורג' שמש . שלושתם , כל אחד לחוד , חצו וחוצים את שמי התכלת שלנו ,...
אל הספר