העיון במשנתו של הראי"ה קוק כרוך בקשיים גדולים אפילו לגבי מי שנתחנך על ספרות תורנית , ועל אחת כמה וכמה לגבי מי שנתחנך על ספרות עברית וכללית מודרנית בלבד . קושי ראשון , שיש בו כדי להרתיע מהמשך הקריאה גופה , הוא הקושי הלשוני סגנוני . מוזר הדבר כי דוקא במאמרים שהתקין הראי"ה לפרסום-מצוין סגנונו בסרבול תחבירי , בעומס דימויים רגשניים , בחזרות הרבה ובשימוש במונחים כלליים ביותר , שמשמעותם המדויקת בתוך הקשרם קשה מאוד להגדרה . יש המסבירים תכונה זו של סגנונו בנטייתו הנרגשת לשירה . ואמנם הראי"ה קוק כתב שירים , ויש במאמריו ללא ספק נימה פיוטית . אבל מאגרותיו נוכל ללמוד כי סיבת סרבול הסגנון היא אחרת , והיא שופכת אור על עצם הבעיה שאנו מבקשים לברר על פי משנתו . הבעיה של אופן הצגת השקפותיו בשער בת רבים הטרידה אותו הרבה . ראשית , הוא לא היה בטוח אם הדבר מותר עקרונית ועד כמה הוא מותר ? ושנית , הוא התלבט הרבה כיצד להגיד מה שראוי להגיד בלשון שתהיה מובנת לקוראיו , שתרבותם מודרנית , ועם זאת תכסה על מה שצריך עדיין להישאר מכוסה . זוהי פרובלמטיקה אפיינית למיסטיקאי מקובל , שהחמירה ביותר בגלל הריחוק בין לשון המקור...
אל הספר