א . מיחידות לבדידות היהודי הפתוח למתהווה בעולם בזמן הזה מוצא את עצמו בודד . זהו סימן ההיפר המובהק שלו היום , להבדיל מן הדורות הקודמים , אפילו הקרובים לו ביותר . הללו כבר עמדו אמנם בסימנה של בדידות גוברת , אבל בזמן הזה חריפותה כה רבה ומודעת , עד שהיא מתנה לא רק עצמה של יחס ליהדות כי אם גם מהות המתבטאת בפירוש , בהערכה ובהתנהגות . כמובן גם היהודי בזמן הזה נמצא קשור למשפחה , לקהילה או לחברה של יהודים , לעם או למדינה , ולפעמים הוא מרגיש את עצמו כאזרח עולם הקשור לאנושות בכלל . אבל הקשרים הללו , לפחות מצדם המורגש והמידע , הם קשרי תלות חיצוניים . הם נתפסים כקבועי גורל ולא כנובעים מפנימיות החיים האישיים . אין משמע הדבר שהיהודי הבודד מתקומם נגדם תמיד . להיפר . לפעמים הוא רוצה בהם , מחבבם ומחזקם . לפעמים הוא מגסה להשכיח על ידיהם את בדידותו , ויש רגעים היסטוריים - אלה הם רגעי , rr » y / 7 מול גורל בדידותו של העם כולו , רגעי המלחמה על עצם הקיום - שבהם הוא חי יחד עם הכלל היהודי עד כלות הנפש ועד מסירות הנפש . אלא שהיא הנותנת : הלחץ מבחוץ , או עצם המועקה הנצברת בקיום המבודד , מכניסים אותו לתוך כלל זה...
אל הספר