פסוק זה מזכיר בתוכנו ובלשונו את הכתוב על החלטתו של האל למחות כל חי מעל פני האדמה בדור המבול : "ףאמר ה ' אמחה את האדם א ^ ר בךאתי מעל פני האךמה , מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים " ( בראשית ו , ז ) וראה גם שם ז , כג . ( במוטיב זה השתמשו גם הושע ( ד , ג ) וגם ירמיה ( ד , כה . ( אדם ובהמה . לפנינו מריסמוס , תופעה סגנונית של ציון השלם על ידי הזכרת שני קצותיו , מחוברים ביניהם בו '' ו החיבור . זוהי תופעה שכיחה במקרא . משמעות הצירוף היא : כל היצורים החיים על פני האדמה , ואליו הסמיך הכתוב את הצירוף המכליל גם את כל היצורים החיים באוויר ובים : "עוף השמים ודגי הים . " צמד ביטויים זה נמצא במקרא פעמים אחדות . בסדר הפוך של המרכיבים " ) דגי הים ועוף השמים (" הוא מופיע בנבואת יחזקאל ( לח , כ . ( במקומות אחרים פוצל הצירוף , ושני מרכיביו הובאו בשתי צלעות החרוז , כמו : " בחית השדה יבעוף השמים / וגם ךגי הים יאספו" ( הושע ד , ג , וראה גם איוב יב , ז ח . ( צמד ביטויים דומה לזה נמצא בשירת אוגרית : " עצר שמים ודג בים , " כלומר : ציפור שמים ודגי הים ( והשווה לזה האחרון את צמד הביטויים המקראי "צפור שמים וךגי ה...
אל הספר