פרק ט נחלק לשתי יחידות : פסוקים א-ט , ופסוקים י-יז . היחידה הראשונה עוסקת בגלות שתשבית את שמחת חג ה ' ( כנראה סוכות , ( ואילו היחידה השנייה מזכירה לגנאי את מעשי הדורות הקודמים בעם ישראל ומצדיקה את העונש הצפוי לו . הושע מרבה להביא רמזים מדברי ימי עם ישראל . כמה מן הרמזים הללו הם סתומים , שכן הם מכוונים לאירועים שלא נזכרו במקורות מקראיים או חיצוניים . לפעמים משתקפת בהם ראייה היסטורית ייחודית , ואולי היו בידיו מסורות היסטוריות שלא נשתמרו לנו . ? נבואות אלה נאמרו כנראה לרגל חג האסיף , הוא "חג ה "' שבו הצטוו בני ישראל במיוחד לשמוח לפני ה ' ( ויקרא כג , לט-מ ; דברים טז , טו . ( החוקרים נוטים לתארכן , על סמך האיום בגלות הצפויה , לשנים שלאחר גלות 732 / 3 לפה " ס . אך לא נראה לנו שיש אחיזה בטקסט לקביעת תאריך מחייב , וקשה לומר מתי התגבשה אצל הנביא הדעה שהעם עתיד לגלות . ? פסוקים א-ט מדברים על השחתת ישראל בהווה , והתוצאה : ( ה (' "יזכור עונם יפקוד חטאותם" ( ט , ( נוסחה המופיעה כבר בפרק הקודם ( ח , יג . ( היחידה השנייה נפתחת במלים "כענבים במךבר מצאתי ישראל" ( פסוק י . ( אידיליה זו נסתיימה במעשה בע...
אל הספר