פרק טז סוקר את תולדות ממלכת ישראל הצפונית מימי בעשא ועד לאחאב בן עמרי , תקופה המשתרעת על פני המחצית הראשונה של מאה ט' לפה '' ס , פרק זמן המקביל לתקופת שלטונו של אסא ביהודה . בתיאור השתלשלות העניינים מודגש חוסר היציבות ( היינו : הפיכות חצר ורצח מלכים ) בממלכת ישראל , לעומת היציבות של השלטון ביהודה . שלוש הפיכות חצר אירעו בישראל בתקופה הנידונה . בעשא בן אחיה לבית יששכר , שקשר על נדב בן ירבעם , לא זכה להקים שושלת לביתו , שכן בנו אלה מלך שנתיים בלבד , ונרצח על ידי עבדו זמרי , "שר מךזצית הך 3 ב , " שהכה גם את "כל בית בעק 1 א . " זמרי מלך "ש 3 עת ימים" בלבד , בטרם קשר נגדו ^ מלי שאף הוא היה "שר צבא על ישראל . " עמרי התחזק על כיסא ממלכתו רק לאחר שגבר על מתחרהו תגני בן גינת . ההבדל בגורל השושלות ביהודה ובישראל עולה מן ההשוואה בין נבואת חנני הרואה לאסא ( דברי הימים ב טז , ז-ט ) ובין נבואת יהוא בן חנני לבעשא ( א-ה . ( בשתיהן תוכחה ועונש , אבל העונש העתיד לבוא על בעשא כולל את השמדת ביתו , מה שאין כן לגבי אסא . ? בתיאור ההתרחשויות בישראל שילב המחבר דברי תוכחה קשים נגד המלכים , שהלכו ב '' חטאת יךבג...
אל הספר