הרועה והנגיד . בדברו אל ה' בעת מגפת הדבר מציג דוד את עצמו בפירוש כמי שרועה את העם : "הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי , ואלה הצאן מה ץשו" ( כד , יז . ( המחבר מעלה בהבלטה שעת חסד זו אצל המלך : "ק 1 הי נא ןךך בי ולבית אבי" ( שם , שם . ( השוואה כזאת היתה ודאי מורגלת בפי הבריות בזמן ההוא : הצאן הוא העם , והמלך הוא הרועה , הנושא באחריות . וזאת , במיוחד בעת מגפת הךבר , שלפי המסופר בפרק כד , היתה תוצאה של חטא המפקד , שדוד התעקש לבצעו חרף התנגדותו של יואב ( כד , ב-ד , י . ( והרי הוא הרועה שבחר בדבר ( שם , יד ? . ( ההנהגה של דוד כהנהגת רועה מוצגת כבר בזמן ההמלכה בחברון על שבטי ישראל . נאמר שם , כי "כל שבטי ישראל" באו לחברון והביעו רצונם , שדוד ימלוך עליהם : "ויאלןר ה' לך : אתה תרעה ^ ת עמי את ישראל ןאתה תהיה לנגיד על ישראל" ( ה , ב . ( בודאי אין אלה דברים מופלגים , שהעלה המחבר כדי להאדיר את בן ישי . מסתבר ביותר , שאחרי מות איש בשת באו נציגים משבטי ישראל לבקש את דוד שימלוך עליהם - לאור הסיפורים שרווחו על ניצחונותיו כנגד הפלשתים ( למשל , שמואל א יז-יט ; כג , א-יד ; כה , כו-לא ; ל ; והשווה שמואל ב כא ,...
אל הספר