פרק כד מורכב משלוש פרשיות עיקריות : נר התמיד ( א-ד , ( לחם הפנים ( ה-ט ) וסיפור המקלל ( י-כג . ( לא נתחוור מדוע שולב פרק כד במקומו בין פרקים העוסקים בזמנים מקודשים ( כג ; כה , ( וכן לא נתברר מפני מה נסמכו פרשיותיו . בין שתי היחידות הראשונות בפרק יש אמנם זיקה כלשהי , שכן שתיהן דנות בחובות קבועות שנתחייבו בהן הכוהנים : הדלקת נרות שמן על מנורת הזהב בכל לילה ולילה , ואפיית שתים עשרה חלות , שיש לערוך אותן על השולחן הטהור לפני ה' תמיד . הכוהנים נצטוו להחליפן שבוע בשבוע בחלות חדשות , כשהישנות ניתנות להם לאכילה . ? לעומת שתי הפסקאות הראשונות , הפסקה השלישית היא לקט של חוקים על פגיעה בה' בגידוף שמו או בנשיאת שמו לשווא ועל מעשי חבלה בין אדם לחברו . אוסף החוקים נתון בסיפור מסגרת על איש ישראלי למחצה , בן לאם ישראלית ולאב מצרי , שחטא בקללת ה' ונענש בסקילה . הסיפור לא הובא אלא כדי לשמש סיפור מעשה מקדים לפסיקה המשפטית , שהיא העיקר . [ נ"נ ] שידלוק במשך כל הלילה על המנורה הטהורה מחוץ לפרוכת באוהל מועד ; בני ישראל נצטוו לספק בקביעות את השמן למאור . חלקו הראשון של החוק ( פסוקים ב-ג ) הוא חזרה כמעט מילול...
אל הספר