פרק לג מביא את ברכת משה לשבטי ישראל ערב מותו והוא קרוי בשם "ברכת משה " או "וזאת הברכה " על פי המלים הפותחות אותו . בברכת משה שלושה חלקים : א . פתיחה : תהילת ה ' המופיע בכנס ראשי השבטים ( ב - ה ;( ב . הברכות לשבטים ( ו-כה ;( ג . סיום : תהילת ה ' מושיע עמו ומושיבו בארץ דגן ותירוש ( כו -כט . ( חוקרים רבים הטילו ספק באחידות הברכה , מקום חיבורה וזמנה . מבחינת התוכן מעוררים ספק בעיקר שני עניינים : האחד , בפסוק ד מדובר על משה בלשון עבר כמנחיל התורה לישראל ואילו בפסוק כא מדובר בשבחו של גד , משום שבנחלתו מצוי קברו של משה . השני , בולטת עליבותו של שבט יהודה , שה' צריך להושיעו מצריו ולהביאו " אל עמו" ( ז , ( מול בית יוסף שהתברך בארץ פוריה , מכה באויביו ועומד בראש השבטים ( יג-יז . ( מבחינת המבנה בולטת העובדה שיש קשר ישיר בין המבוא לברכות ( ב-ה ) לבין הסיום ( כו-כט , ( שצירופם יוצר מזמור אחיד המפאר את ה ' על מפעליו בהדברת אויבי עמו והנחלתו לבטח בארץ פוריה . משום כך היו חוקרים שטענו שברכת משה מורכבת משתי יצירות שונות . האחת , המבוא והסיום , שהן מזמור המנון לפעלו של ה ' בהיסטוריה של עמו , והשניה , הב...
אל הספר