הפרשה המתארת את בריאת העולם ומלואו במשך שבעה ימים מורכבת מפתיחה ומשבע יחידות ספרותיות ( פיסקאות , ( שסממנים צורניים חיצוניים מפרידים ביניהן . הפתיחה הקצרה ( פסוקים א-ב ) מתארת את מצב היקום שלפני הבריאה , ואחריה באות שש פיסקאות הנתונות במסגרת נוסחה קבועה " ויאמר אלהים - '' "ויהי ערב ויהי בקר יום פלוני . " בפיסקה השביעית , אשר בה מגיע הסיפור לשיאו , משתנה המבנה הסכמתי הסטךאוטיפי , ורק זכרן של הנוסחאות מהדהד בהזכרת ''אלהים" ו '' היום השביעי . " הפתיחה , ושבע הפיסקאות הבאות אחריה , מרותקות לחטיבה ספרותית אחת באמצעות מסגרת , שהיא צירוף זהה בפתיחת הפרשה ובחתימתה : "בראשית ברא אלהים" - "אשר ברא אלהים לעשות . " מסגרת זו היא לא רק סממן צורני , המורה על גבולותיה של היחידה הספרותית , אלא גם סממן תימטי תוכני , הרומז לנושא המרכזי של הפרשה - מוטיב הבריאה . * לסיפור הבריאה צורה מעין אפית , שיש בה חזרות מרובות על נוסחאות , צירופי מלים , מלים בודדות ושורשי מלים . בחינה ספרותית של פרשת הבריאה מראה על תוכנית מחושבת ומדוקדקת בחזרות הללו , הן מבחינת מספרן , הן מבחינת מקומן , במיוחד בחזרות המתארות צו וביצו...
אל הספר