משלהי המאה התשע עשרה ובמהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים נווטו מדעי ההתנהגות באופן כמעט בלעדי על ידי פרדיגמה פוזיטיביסטית שהצהירה שקיימת מציאות אחת ושיש לחקור אותה באופן אובייקטיבי , נייטרלי ומדויק . לפי פרדיגמה זאת , על מנת ליישם את הדיוק המיוחל רצוי לנתח את הממצאים המדעיים באופן מתמטי-סטטיסטי ולהסתייע בחשיבה מתמקדת , החותרת לתשובה הנכונה והבלעדית . אי לזאת , הפרדיגמה הפוזיטיביסטית חייבה חקירת מדגמים המייצגים את האוכלוסייה במגמה לחשוף את החוקיות האוניברסלית . על רקע זה הוצג הניסוי בתנאים המדודים הניתנים לשליטה של המעבדה , כשיטה המדעית העדיפה ביותר ( Kuhn , 1973 ) המחצית השנייה של המאה העשרים בישרה את לידת הקונסטרוקטיביזם , פרדיגמה אשר התפתחה כמחאה נגד הפוזיטיביזם והפכה את זירת מדעי ההתנהגות למגוונת יותר . מנקודת ראות אפיסטמולוגית , הפרדיגמה הקונסטרוקטיביסטית גורסת שקיימות אמיתות לרוב , שהאמיתות הללו משתנות מדי פעם ושיש לעגן את הגדרת המציאות בפנומנולוגיה הייחודית של החוקר והנחקר . מתפיסה זו נובע , שקיים צורך חיוני לחקור את האמת כמעוגנת באדם מסוים או בקבוצה נתונה בסביבתם הטבעית והיום י...
אל הספר