בפרק זה אתייחס ללשון המטאפורית של הטקסט המנותח , לניבים שבטקסט לחלקי הדיבר ולמבנה התחבירי . הלשון המטאפורית מאפשרת פרשנות עשירה משום שיש לה מבנה השוואתי . קחו , למשל , את הביטוי הנדוש "אפשר להוביל את הסוס למים , אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות . " בפירוש המקובל של המטאפורה המורחבת הזו יש נעימות ואפילו נדיבות : אי אפשר להכריח מישהו לעשות דברים בניגוד לרצונו . קריאה יותר מדוקדקת חושפת תת-טקסט מתנשא ויהיר . מטאפורות הן השוואות , ובמקרה הזה המטאפורה משווה את הלומד לבהמה ; המורה או המדריך יודעים היכן טמונים האמת או הידע ( המושווים למים , ( והם אלה שיכולים להוביל את הבהמה לשם . במילים אחרות , השימוש כמטאפורה זו , שכביכול מציג את הדובר באור חיובי , אינו מחמיא לו כלל וכלל . לכאורה מבטאת המטאפורה מסר של נדיבות וויתור על כוחנות , אבל למעשה היא מחזקת יחסי כוח היררכיים באמצעות תת - הטקסט שלה וההשוואות הסמויות שלו . יש דרכים רבות לומר שאי אפשר להכריח אדם לעשות דבר-מה . בחירה בביטוי זה על פני ביטויים אחרים מלמדת על תפיסתו של הדובר . גם בחירת נ » ב 0 » מזמינה פרשנות . לדוגמה , במוסף המהדורה האנגלית של...
אל הספר