לידתו של אייל בכר הייתה קשה וכרוכה בסיבוכים רבים . בסופו של דבר הוצא הילד מבטן אמו במלקחי ברזל , והללו פגעו קשות בידו הימנית . אייל הפעוט שעתה זה הגיח לאוויר העולם , הניע את כל אברי גופו , חוץ מידו הימנית שנשארה דוממת לעולם . לכאורה נגזרה נכות קשה על הרך הנולד , אבל כבר אז התבררה תכונה בולטת של הילד . הוא סירב להשלים עם כל מגבלה גופנית שנגזרה עליו וגייס את משאבי גופו ואונו להילחם במה שנראה לו נוגד את אופיו . כשהחל ללכת לגנון לא היו לו בעיות עם הילדים הסובבים אותו . הוא מעולם לא ביקש עזרה מילד אחר ולא רצה שאיש ירגיש שיש לו מגבלה כלשהי . הוא עשה הכול : רקד , שר , התרוצץ , התקוטט , קם ונפל , ופיתח כושר לזנק שוב ולעמוד איתן על רגליו מהר יותר מכל ילד אחר . כמה מן הילדים אמנם שאלו אותו על היד המשותקת והמוזרה , ואייל השיב להם שזו פשוט אינה פועלת ועל כן עליו להתאמץ יותר מהם לעשות את הנדרש ממנו . הילדים קיבלו הסבר זה בהבנה . אייל מעולם לא הראה עייפות בנוכחות חבריו שהעריצו את כוחו ואת רוחו התוססת והשוחרת אתגרים . אייל הכתיב לכולם את קצב משחקיהם , שהלך ונעשה מהיר ותובעני מיום ליום . הילדים חיבבו ...
אל הספר