דרכו של המקרא להשמיט לעתים פרט מסוים מגופו של סיפור משום שאיננו נצרך לו באותו עניין , אולם כדי שהקורא לא יתמה בהגיעו לעיקרו של הנושא , המקרא מקדים לסיפור הערה כלשהי או מידע מסוים . עיקרון זה מנוסח על ידי רשב"ם בפירושו לבראשית א , א 1 "אך זה הוא עיקר פשוטו לפי דרך המקראות , שרגיל להקדים ולפרש דבר שאין צריך , בשביל דבר הנזכר לפניו ( אחר כך ) במקום אחר . " עיקרון זה מנוסח גם על ידי ר' יוסף קרא בפירושו לשמואל א א , ז : "וכן דרך מקראות רבים שקודמין , ללמדך על דבר שאתה עתיד לתהות עליו . " להלן שתי דוגמאות . . 1 שמואל א ב , יח : "ושמואל משרת את פני ה י . " מדוע נזכרת עובדה זו כאן ? עונה על כך ר"י קרא י "שלא תתמה כשתגיע ל'ויקרא ה' אל שמואל' ( שמ"א ג , ד ) לומר היכן היה שמואל באותו הזמן . " . 2 שמואל א יג , כב : "והיה ביום מלןומת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאול ואת יונתן , [ תמצא לשאול וליונתן בנו . " מדוע צריך הכתוב לספר שנמצאה חרב לשאול וליונתן ? לדעת ר' יוסף קרא ! " שלא תתמה כשאתה מגיע בענין שכתוב 'ונשא כליו ממותת אחריו' ( יד , יג ) ותאמר ' במה המיתן ' ? לפי שהיה לו חרב . " תרגיל :...
אל הספר