הגם שרש"י מרבה להביא מדרשים אין הוא מצטטם כלשונם אלא מעבד אותם . לעתים הוא מקצר או מוסיף , לעתים הוא מרכיב את פירושו מכמה מדרשים וכיו"ב . להלן שתי דוגמאות : . 1 בראשית יב , י : "ויהי רעב בארץ , וירד אברם מצרימה . " רש"י : "רעב בארץ - באותה הארץ לבדה , לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען רעכשו משיאו לצאת ממנה . " פרקי דר' אליעזר : "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו . נסיון רביעי : מיום שנבראו שמים וארץ לא בא רעב אלא בימי אברהם . ולא בכל הארצות אלא בארץ כנען לבד , לנסותו ולהורידו למצרים . " בעיבוד המדרש רש"י מתעלם מההקדמה שלו , "מיום שנבראו שמים וארץ , " ... שהיא הקדמה היסטורית . המדרש מציין אמנם את מטרת הרעב - "לנסותו , " אולם רש"י מפרט את תוכן הניסיון - "שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשו משיאו לצאת ממנה" - ואת מהותו - "לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה . " רש"י משתמש במדרשים כמין חומר : מקצר במקום שלדעתו אין צורך להאריך ומאריך בעניין שיש בו כדי ללמוד לקח . נראה שמגמתו של רש"י בפסוק זה היא ללמד סנגוריה על התנהגותו של אברהם . . 2 שמות א , יז . "ותיךא ! המילדת את האלהים...
אל הספר