ההבחנה בין פשוטו למשמעו דקה ביותר . כדי להבחין ביניהם נעיין בשתי דוגמאות דז בבראשית כד , י , כתוב שעבד אברהם יצא לארם נהריים ולקה עמו עשרה מגמלי אדוניו "וכל טוב אדניו בידו . " קשה להניח שאכן '' כל טוב אדוניו" נמצא בידו ממש , ולכן יש להבין את הביטוי "בידו '' במשמעות של '' ברשותו . '' כך יש להבין גס את הביטוי "יש לאל ידי לעשות עמכם רע " ( ברי לא , כט , ( שפירושו "יש בכוחי ובאפשרותי להרע לכם . " וכך מבאר רש"י את הצירוף "מן הבא בידו " ( בר' לב , יד : ( "הבא בידו , ברשותו , וק 'ויקדו את כל ארצו מידו' ( במ' כא , כו , ( ומדרש אגדה : מן הבא בידו - אבנים טובות ומרגליות שאדם צר בצרור ונושאם בידו . " המילה "יד" משמשת בפסוקים אלה שלא כמשמעה אלא בהוראה מושאלת . אפשר אפוא לומר שפשוטו של הביטוי "מן הבא בידו" אינו כמשמעו , שכן פשוטו של מקרא נקבע לפי הקשרו ועניינו ולאו דווקא לפי ההוראה המילולית של כל אחת ממילותיו . לכן פשוטו של הפסוק "ויקרו מן הבא בידו מנחה " ( ברי לב , יד ) אינו כמשמעו ( יד = אבר , ( ודווקא המדרש צמוד למשמעו ( החזיק בידו אבנים טובות וכוי . ( . 2 שמות ב , יב : "ויפן כה וכה וירא כי אין ...
אל הספר