לשונם של פרשני המקרא שונה הן מלשון המקרא והן מן העברית בת-זמננו . כדי לסייע ללומד להבין את המונחים של פרשני ימי הביניים להלן ראשי תיבות ומונחים המשותפים לפרשנים הקלסיים . מונחים המקובלים על רוב הפרשנים מקרא = פסוק תיבה = מילה פשוטו = פירושו של הביטוי לפי ההקשר ולפי כללי הלשון כמשמעו = הפירוש הראשוני והמצומצם מדרשו = הפירוש לפי המדרש ( לפי חז"ל ) פשוטו כמשמעו = הפירוש לפי משמעו ( במובן המצומצם ביותר ) כתרגומו = הפירוש הוא על פי תרגום אונקלוס לתורה ועל פי תרגום יונתן לספרי נביאים הטעם , וטעמו = הפירוש של הכתוב והנכון בעיני , והקרוב אלי = הפירוש הנכון או הנראה לי ביותר אין לו דמיון , אין לו רע , אין לו אח = אין למילה מקבילה במקרא , זוהי מילה יחידאית והעד = ראיה מפסוק אחר לחיזוק הפירוש המוצע גזרה = שורש , צורה וגיזרון של המילה בתמיה = בתמיהה . יש לקרוא את הכתוב כמשפט שאלה או כמשפט תמיהה מקרא מסורס = סרסהו ופרשהו = יש לשנות את סדר המילים בפסוק אין מוקדם ומאוחר = אין התאמה בין הרצף הכרונולוגי של האירועים לבין סדר רישומם בפרשה או בחומש מקרא קצר , מקרא חסר = לדעת הפרשן חסר חלק אחד ( או יותר ) ...
אל הספר