התורה מתפרשת בארבע דרכים : פשט , רמז , דרש , סוד . שתיים מתוכן , הפשט והדרש , תפסו את מקומן בפרשנות לדורותיה וימיהן כימי הפרשנות . את הצורך בפרשנות אנו מוצאים כבר במקרא עצמו : על עזרא הסופר , שחי בראשית ימי בית שני , מסופר : "כי עזרא הכין לבבו לדרש את תורת ה ' ולעשות , וללמד בישראל חק ומשפט " ( עזי ז , י . ( וכן כתוב : " ויקראו ב 0 פר בתורת האלקים מפרש , וש 1 ם שכל ! יבינו במקרא " ( נחי ח , ח . ( דרך הלימוד העולה מתוך פסוק זה מבוארת בגמרא כך י '" ויקראו בספר בתורת האלקים - זה מקרא , 'מפורש - זה תרגום , יושום שכלי - אלו הפסוקים , 'ויבינו במקראי - זה פיסוק טעמים , ואמרי ליה 1 אלו המסורות" ( נדרים לז ע"ב . ( ההבחנה בין פשט לדרש מובאת כבר בגמרא : במשנה שבת ו , ד , כתוב : "לא יצא האיש לא בסיף , ולא בקשת , ולא בתריס , ולא באלה , ולא ברומח . ואם יצא - חייב חטאת . רי אליעזר אומר : תכשיטין הן לו . וחכמים אומרים ; אינן אלא לגנאי , שנאמר 'וכתתו תרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות' וכוי ( ישי ב , ד . " ( הגמרא דנה בנושא במסכת שבת , דף סג ע"א ן מאי טעמא = ) מהו טעמו ) דר' אליעזר דאמר 'תכשיטין הן לו ? '...
אל הספר