פרשני ימי הביניים המשיכו את דרכם הפרשנית של חז"ל והיו אמונים על מדרשיהם . נוסף לכך הס שכללו ואף יצרו כלים פרשניים שונים י שימוש במקרא כמפרש את עצמו , חקירה אטימולוגית , חקירה ספרותית , פרשנות ראליסטית , הבחנה בין פשט לדרש ועוד . אמנם גם חז"ל עסקו בכלים פרשניים אלה , אך 1 פרשני ימי הביניים שכללו אותם ונתנו להם תנופה . חידוש מיוחד של פרשנות ימי הביניים הוא כתיבת מבוא לפירוש בכלל ולכל ספר בנפרד . תנופת הפרשנות של ימי הביניים ניזונה , בין היתר , מהעימות עם העולם המוסלמי בספרד ועם העולם הנוצרי באשכנז ובצרפת . בספרד היה לחכמי ישראל עימות עם תרבות האסלאם , תרבות ששפתה עשירה ושפיתחה דרכי פרשנות פילולוגיות ופילוסופיה רחבת אופקים המבוססת על הפילוסופיה היוונית באינטרפרטציה מוסלמית . העימות דרבן את יהודי ספרד לשכלל את דרכי הלימוד , את החקירה ואת ההבעה . פרשני ספרד הרחיבו את יריעת הפרשנות וכללו בה ארבעה תחומים : פשט , רמז , דרש וסוד . קמו בה מדקדקים , כמו ר' יונה אבן ג'נאח , ר' משה אבן ג'יקטילה ומנחם בן סרוק , שכתבו ספרי לימוד ודקדוק על לשון המקרא . לא כך היו פני הדברים בצרפת . בניגוד לארצות האסלאם...
אל הספר