בעבורי , כמי שמזה עשרים וחמש שנה משמשת כמורה למורים לספרות וכחוקרת , המפגש עם מורי המורים , ההקשבה לסיפוריהם , והקריאה החוזרת בסיפורים - היו מעין מסע בין מראות ששיקפו לי אירועים שחוויתי , תחנות משמעותיות בחיי המקצועיים , צמתים של החלטה , קשיים , התפתחויות ושינויים . כמעט בכל אחד מהמרואיינים שלנו , גבר או אישה , מורה מורים לספרות או מורה מורים למדעים , שמעתי הד קול של משהו קרוב לי מאוד . את דרכי כהוראה התחלתי כמורה בתיכון ובחטיבת ביניים . אישה צעירה , אם וסטודנטית לתואר שני בספרות עברית . להוראה הגעתי מאהבת הספרות , אך נשארתי בהוראה בתום השנה הראשונה , בדומה לעידו , מתוך הבנת המשמעות החברתית של העיסוק בה : המפגש עם תלמידים מדרום תל אביב - חלק מהם בקושי ידעו קרוא וכתוב בכיתה ז' - שכנע אותי שהם מצויים במרכז עבודתי , והספרות תהיה המתנה שיהיה עליי להתאמץ להעניק לחייהם . זו הייתה הסיבה שהפכתי למורה מאמנת לסטודנטים , ואחר כך בחרתי להצטרף לסגל ההוראה במכללה להכשרת מורים . כה , ולא באוניברסיטה , ראיתי את עתיד הכשרת המורים , מכיוון שלפי תפיסתי המכללה העמידה במרכז עיסוקה את השילוב כין הידע הפדגוג...
אל הספר