את השינויים שחלו במהלך המאה העשרים בהוראת הספרות בישראל אפשר לתאר כמעבר ממטפורה של רכישה ( acquisition metaphor ) למטפורה של השתתפות : ( Sfard , 1998 ) ( participation metaphor ) מעבר מתפיסה שמתמקדת בהוראת ספרות ככלי להנחלת קנון ( canon ) תרבותי , לאומי ואוניברסלי , לתפיסה הרואה ספרות בהקשר רב-תרבותי , כאמצעי להעצמה של לומדים שונים , כיחידים או כקהילות , ושל תהליכי הקריאה הייחודיים שלהם ( פויס , . ( 1999 לפי גישה אחת , שרווחה מראשית המאה ה , 20- תפקיד הוראת הספרות לעצב קורא בן-תרכות ( פיינגולד , . ( 1995 תפקיד המורה הוא להעביר ללומד את הקנון התרבותי : יצירות מופת , אשר יעצבו את טעמו ואת ערכיו האסתטיים , הלאומיים והתרבותיים . הידע שהלומד רוכש תוך הכרת הקנון הספרותי בשפת ההוראה , בהיסטוריה של הספרות ובביוגרפיה של היוצר הוא האמצעי להשגת מטרה זו . ראיית הספרות ככלי לחינוך תרבותי וערכי עלתה בקנה אחד עם תפיסות של חינוך , כגורם המעצב את דמותו התרבותית של התלמיד ואת זהותו הלאומית . בשנות השלושים של המאה ה , 20- נשמעה הטענה כי ספרות אינה היסטוריה , אין היא ביוגרפיה , אין היא פסיכולוגיה ואין היא...
אל הספר