הקשבה לסיפורי המורים או קריאה בהם , אינה מותירה את הקורא בתחומי הטקסט הנשמע או הנקרא . בעקבות בכטין ( באחטין , ( 1978 התפתחו תאוריות המתמקדות בתהליכים תודעתיים , שבהם השפה מזמנת אינטראקציה בין הטקסט הנקרא להקשר החברתי ובינו לבין טקסטים אחרים . בכטין טען , כי כל מבע לשוני הוא ביטוי ייחודי של אינטראקציה לשונית-חברתית בהקשר חברתי מסוים : הוא מותנה במה שנאמר כעבר , ומתוכנן כידי הדובר תוך " הטרמה" מחשבתית על האופן שבו יתקבל בירי האחר . לפי תפיסתו , דברי המספרים נאמרו תוך חשיבה מראש על תגובות אפשריות שלנו ושל אחרים . מתוך תפיסה זו , ראה בכטין את המבע כדיאלוגי . לתפיסתו , דיאלוג מתקיים בין קולות המייצגים מעמדות , אידאולוגיות , תקופות או סוגות שונות . לפיכך , קשר של מבע עם מבע אחר מעניק "נוכחות" ו"קול" ייחודיים לכל אחד מהדוברים בו . אף שאנו , המראיינות והמרואיינים , מצויים , לכאורה , בשדה חברתי-מעמדי דומה , כמורים ומורות במכללות להכשרת מורים , לרוב בעלי תואר שלישי וללא פערי גיל ניכרים ( ראו בנספח , ( הראיונות חשפו ללא ספק את קולו וקולה הייחודי של כל אחד ואחת מהם . בסיפור מצוי ביטוי לסגנון אישי...
אל הספר