עתה נפנה לתירוץ הראשון שהרמב"ם נותן למקראות הנראים כסותרים את עקרון הבחירה החופשית . שני מקראות מתרץ הרמב"ם באופן זה : "ועבדום ועינו אותם , " ו"וקם העם הזה וזנה , " אך לכאורה יש הבדל גדול ביניהם . על "וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ" הוא אומר : "שאין הפרש בין זה ובין אומרו : מי שיעבוד עבודה זרה נעשה בו כך וכך , לפי שאם לא יהיה שם לעולם מי שיעבור - יהיה האיום לבטלה , ויהיו הקללות כולן לבטלה , וכן העונשים אשר בתורה . " כלומר : הרמב"ם מבין את הפסוקים "וקם העם הזה וזנה ... וחרה אפי בו ביום ההוא" וכוי כמשפט תנאי : אם יקום העם ויזנה אחרי אלוהי נכר - יחרה אפי בו וכר ; אך אין כאן הודעת עתיד שאכן יזנה העם . לעומת זאת , על "ועבדום ועינו אותם , " אומר הרמב"ם : "שזה כאילו אמר ית' כי העתידים להיולד יהיה בהם ממרה ונשמע וצדיק ורשע , וזה אמת , ולא בזה המאמר יחויב פלוני הרשע להיות רשע , " כלומר : כאן אין אפשרות שאף מצרי אחד לא ישעבד את ישראל , ויהיה האיום לבטלה , כי היתה זו הודעת עתיד שצריכה להתאמת , אלא התשובה לבעית הבחירה היא שאין שום איש פרטי שעליו נגזרה גזירה , אלא נגזר כעין " חוק סטטיסטי , " ...
אל הספר