מסכת שמונת הפרקים , המובילה מתיקון המידות אל השגת הי , ומהשגת הי אל הנבואה , מגיעה לשיאה - שיא יכולת האדם - בסוף פרקנו , עם תיאור מדרגתו של משה רבנו . הפרק השמיני אינו אלא כדמות נספח למאמר , כפי שיתברר להלן ( ואם תרצה אמור : אחר סיום מדרגות ידיעת האדם - עוסק הרמב"ם בסוף הפרק האחרון בידיעת ה' את עצמו , שהיא מעליה , ושונה ממנה באופן מהותי . ( משה רבנו הוא האיש אשר נשלמו בו מעלות המידות והמעלות השכליות כולן בדרגה שלא היתה כמותה , ועל כן לא היו לו "מחיצות" בהשגתו הנבואית , מלבד "המחיצה הבהירה השקופה , " שהיא עצם היותו שכל הנתון בתוך גוף ומוגבל בהגבלותיו . אמנם , בהקדמת פרק חלק ( היסוד השביעי ) ראינו , כי הקביעה לפיה משה רבנו הוא "בחיר ה' מכל המין האנושי , המשיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושיימצא" - פירושה , בעצם , שדרגת משה רבנו אינה דרגה שהאדם יכול להגיע אליה באופן טבעי , אלא היא דרגה ניסית , חד פעמית , שניתנה למשה רבנו לצורך מתן תורה , והיות שתורה אחרת לא תינתן - לכן לא תהיה עוד מדרגת השגה כשל משה רבנו . ומשום כך , כשמביא הרמב"ם בסוף פרקנו את המאמר : "ראויים שתשרה עליהם...
אל הספר