לאחר ההפסקה שעשה הרמב"ם לבירור ענין השמעיות , שמטרתה הוסברה בפרק הקודם , הוא חוזר לסדר ההשתלמות האנושית , וממשיך את הדיון של הפרק החמישי . ראינו שם , כי השגת ה , ' שהיא התכלית העליונה של חיי האדם , זקוקה לשלימות מידותיה והשכלתית כהצעות לה . בפרקנו מגדיר הרמב"ם את הפחיתויות משני המינים , המידותי וההשכלתי , כמחיצות בינינו לבין השגת ה , ' והוא מביא לראיה את הפסוק : "כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין א להיכם . " מייחוס לשון 'עוון' לפחיתויות השכליות כמו לפחיתויות המידות , למדים אנו , מה שכבר הודגש לעיל בביאור לפ"ב ( אות ב , ( ' כי המדובר בפחיתויות התלויות בבחירה החופשית : אדם שאינו מנצל את כישוריו ההשכלתיים , ואינו עוסק בהוצאתם מן הכוח אל הפועל - הוא הסכל המרוחק , ואילו האדם העוסק בחכמה , וקונה לעצמו אמיתות כפי כוחו - הוא החכם הקרוב אל ה . ' "מנת המשכל" שיש לאדם מלידה , כמו הנתונים הנפשיים המידותיים שנולד עימהם , הם נקודות ההתחלה שלו . משם ואילך הכל תלוי בו : שלימותו הסובייקטיבית , ביחס לכישוריו , היא מעמדו לפני ה' ( ע' להלן פ"ח . ( עד כאן מידת כל אדם . לגבי הנבואה והנביאים העניו שונה...
אל הספר