עמדתו הנ"ל של הרמב"ם ביחס ל'חוקים , ' מסבירה סתירה שיש לכאורה בין הלשון "ואומות העולם משיבין עליהן , והשטן מקטרג עליהן , כגון פרה אדומה ושעיר המשתלח , " לבין פירושו לפסוק "אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם" וכוי - "שאפילו החוקים כולם יורו אל כל הגויים שהם בחכמה . " ההסבר הוא , שהחוקים אמנם אינם צוים טבעיים ומובנים מאליהם , אך לכולם יש טעם שכלי . כאשר מבינים את טעמם - יודעים להעריך את החכמה והבינה הגלומות בהם , אולם , יש חוקים שקל להבינם , ויש שאין טעמם נגלה בקלות . על אלו האחרונים אומרים חז"ל שאומות העולם משיבים עליהם , כי אינם מבינים את טעמם , "והשטן מקטרג עליהן , " או בלשון הל' מעילה ( ח , ח : ( "יצרו של אדם נוקפו בהן" ( הוא שטן הוא יצר הרע , ע' מו"נ ח"ג פכ"ב , ( כלומר , לוחש לו באזנו : מה בצע כי תשמור חוקים כאלה , קדמונים ובלתי מובנים . אמנם , ככל שטעמי תורה מתגלים לאדם - ועקרונית הם יכולים להתגלות גם לעיני הגויים - המצוות כולן מופיעות לפניו כחוקים ומשפטים צדיקים , המיישרים את מידותיו ואת דעותיו . בין המצוות השמעיות מונה הרמב"ם את העריות , על פי מאמר חז"ל : "לא יאמר אדם ....
אל הספר