מסך כל דברי הרמב"ם בעניננו עולה , כי שיטת 'המועיל' שהוא מורה , אשר ההולך בדרכה " יתבטל מפעולותיו וייחסר מדיבוריו הרבה מאד" - איננה "מנת ברזל" מינימלית של קיום פיסי , ומסלול צר ומוגדר היטב של התפתחות רוחנית . לעיל ראינו את ערכה של "הרחבת הנפש" לתלמידי חכמים . מיחסו של הרמב"ם ללימוד החכמות לומדים אנו את חשיבותה של הרחבת הדעת : לא רק כל החכמות והידיעות "שהן דרך לתכלית ההיא" לימודן נחוץ , אלא גם "מה שאין בו תועלת לתכלית ההיא , כמו שאלות האלגברה" וכר' - יש ערך ללימודן , באשר הן מחדדות את השכל , ומרגילות אותו בדרכי ההיגיון וההוכחה . וכבר כתב הרמב"ם בהקדמת המשנה ( צוטטה לעיל , אות א : ( ' "ששאר החכמות אינן אלא להתלמד בהן כדי להגיע אל החכמה האלוהית . " ובמו"נ ( ח"א פל"ד : ( "ויש ענינים רבים עיוניים , ואף על פי שלא יילקחו מהם הקדמות לזאת החכמה = ) החכמה האלוהית , ( אלא שהם ירגילו השכל , ויקנוהו קנין עשות המופת ... ואינם נמלטים מתועלות אחרות בענינים מקרבים לחכמה ההיא . אי אפשר , אם כן , בהכרח , למי שירצה השלימות האנושית , מבלתי התלמד תחילה במלאכת ההיגיון , ואחר כן בלימודיות = ) החכמות המתמטיות )...
אל הספר