תוצאה שניה מן ההבדל הנ"ל בין שני הקצוות היא לענין מושג ה'חסידות . ' החסידות היא נטייה מעטה מן המיצוע לצד אחד מן הקצוות "על דרך הסייג / ' כלומר : מתוך רצון להישמר מסטייה לצד השני . מובן , איפוא , מעצם ההגדרה , שישנו קצה אחד בכל מידה , שאליו עלול האדם להימשך יותר בקלות , וממנו צריך להישמר . זהו הקצה האנוכי , אשר יצרו הרע של האדם , החומר שלו ( ע' מו"נ ח"ג פ"ח : "וכל מידה רעה שתימצא לו - הכל נמשך אחר החומר שלו , ( " מושך אותו אליו . לפיכך נוטה החסיד מעט לכיוון הקצה האחר , המקצין את הערך המוסרי , כדי להתרחק מן הקצה היותר גרוע . וכתב הרמב"ם בגוף הפירוש לאבות ( ה , ו : ( " ו'חסיד' הוא האיש החכם כשיוסיף במעלה , ר"ל : במעלות המידות , עד שיטה אל הקצה האחד מעט , כמו שביארנו בפרק הרביעי = ) פרקנו , ( ויהיו מעשיו מרובין מחכמתו . ומפני זה נקרא חסיד , לתוספתו , כי ההפלגה בדבר תיקרא חסד ( הש' מו"נ ח"ג פנ"ג . " ( לשון הרמב"ם בפרקנו בענין החסידים : "נטו נטייה מעטה אל התוספת והחסרון = ) או החסרון , " ( וכן בהל' דעות ( א , ה : ( "לצד זה או לצד זה , " כוונתה , כמובן , שהם נטו לצד המקצין את הערך המוסרי , של...
אל הספר