ניגש עתה , לאור האמור , למושג המרכזי של הפרק , והוא : דרך האמצע . יש להבין כי ה'קצוות' והיאמצע' שהרמב"ם מגדיר בעזרתם את שלימות המידות , אינם מושגים כמותיים מתמטיים , אלא מושגים איכותיים . ראיה פשוטה אפשר להביא מדוגמא אחת של כלל המיצוע : "הנדיבות ממוצעת בין הפזרנות והכילות . " ובלשון הל' דעות ( א , ד : ( "ולא יקבוץ ( נ"א : יקפוץ ) ידו ביותר , ולא יפזר כל ממונו , אלא נותן צדקה כפי מיסת ידו . " אם הקצה הראשון הוא קפיצת יד גמורה , שאינה נותנת לאחר כלום , והקצה האחרון הוא פיזור כל ממונו - הרי שהאמצע הכמותי הוא לתת חצי ממונו . אך בהל' ערכין וחרמין ( ח , יג ) פוסק הרמב"ם : " לעולם לא יקדיש אדם ולא יחרים כל נכסיו ... ואין זו חסידות אלא שטות , שהרי הוא מאבד כל ממונו ויצטרך לבריות ... אלא כל המפזר ממונו במצוות - אל יפזר יותר מחומש" ( והשי איגרת תימן קנו , 5 ואילך . ( ה'מיצוע' המוסרי הנכון הוא , איפוא , במקרה זה , בחמישית הדרך שבין הקצוות , ' כי אין המדובר בממוצע כמותי , אלא בממוצע מזגי ואיכותי . הנוסחה שנותן הרמב"ס בהל' דעות שם ( הל' ד : ( ' "הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה מכל דעות שי...
אל הספר