לאחר שתי ההכנות , קיומה של נבואה בכלל , ומדרגתה המיוחדת של נבואת משה רבנו בפרט , מגיע הרמב"ם אל לב אמונת ישראל : "להאמין שכל התורה הזאת , המצויה בידינו היום הזה , היא התורה הנתונה למשה , ושהיא כולה מפי הגבורה . " אחת שהיא שתים : א . להאמין . 20 המשפט האחרון , מ'ויש / אינו מופיע במקור הערבי לפנינו , אך קשה להניח שר"ש הוסיפו מדעתו ( כפי שמניח ק' בהערה , ( וכנראה שהופיע בגירסתו , וכתב ידו של הרמב"ם אין לנו . ומכל מקום , ע ני ן המשפט מופיע בהמשך : "ומהם מי שיהיה בין בריקה לבדיקה הפרשים רבים או מעטים . " שהתורה שבידינו היא זו שניתנה למשה , ו ב . להאמין שהיא ניתנה למשה מאת ה . ' לכשתמצא לומר , נאמנות המסורת קודמת כאן לאמיתות מקורה האלוהי של התורה : קודם כל עלינו לדבוק במסורת הרצופה , הנאמנה , המגיעה אלינו מימות משה רבנו , שלפיה ספר התורה הזה ניתן לנו על ידו . אז נוכל להאמין במה שמסר לנו משה רבנו אודות הספר הזה : שהוא ניתן לו מפי הגבורה . "תורה שבעל פה" מהווה , איפוא , במובן מסוימ , בסיס ל"תורה שבכתב" ( השי הביאור להקדמת המשנה , פסקה א , ' אות א . ( ' עתה ניגש הרמב"ם לדיוקו של המושג "תורה שבכ...
אל הספר