נחזור עתה אל לשון היסוד הרביעי : "והוא , שזה האחד המתואר הוא הקדמון בהחלט , וכל נמצא זולתו הריהו בלתי קדמון ביחס אליו . " באופן פשוט אפשר להבין , כי הביטוי 'הקדמון בהחלט' בא להוציא מהאפשרות שמדובר בקדמות יחסית לעומת שאר הנמצאים , כלומר : הוא בא לומר שאין הקב"ה רק יותר קדום משאר הנמצאים , אלא שהוא קדום עד אין סוף . אך על הבנה כזו יש להקשות , מדוע אין הרמב"ם מדגיש שה' הוא גם אחרון לאין סוף , שהרי , כידוע , אפשר לדבר על 'קו' הנמשך משני צידיו עד אין סוף , ואפשר לדבר על 'קרן , ' שמן הצד האחד היא נמשכת לאין סוף ומן הצד השני היא סופית . נראה , איפוא , כי 'קדמון בהחלט' אינו מבטא קדמות לאין סוף , אלא מושג אחר , יותר עמוק . ואכן , בהל' יסודי התורה ( א , יא ) אנו קוראים : " ואינו מצוי בזמן , עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים . '' וב'מורה' ( ח"א פנ"ז : ( " ובאמרנו 'קדמון' מן ההיקל = ) אי ההקפדה ) מה שהוא מבואר נגלה , כי הקדמון אמנם ייאמר למי שישיגהו הזמן . " עולה , איפוא , כי 'קדמון בהחלט' בא לבטא את אי ההימצאות על "ציר" הזמן , ואם כן אין צורך להוסיף גם 'אחרון בהחלט . ' אי הימצאותו של הבורא על צ...
אל הספר