ביסוד הראשון הגדיר הרמב"ם את היחס שבין העולם לקב"ה כיחס של תלות חד סטרית , כלומר : העולם תלוי במציאותו בקב"ה , והקב"ה אינו תלוי במציאותו בעולם . ביסוד הרביעי מוסיף הרמב"ם נדבך עקרוני מאד להגדרה זו , והוא מציין אותו כחידושה הגדול של אמונת ישראל . בתלות החד סטרית הנ"ל בין העולם לה' האמינו גם רוב הפילוסופים היונים . הרמב"ם מביא את דעותיהם במו"נ ח"ב פי"ג , והוא מחלקם לשתי שיטות עיקריות : שיטת הפילוסופים הקדומים , ובהם אפלטון - , ושיטת אריסטו . הפילוסופים הקדומים אומרים "כי מן השקר שימציא ה' דבר מלא דבר ... ולזה יאמינו שיש חומר אחד נמצא , קדמון כקדמות ה / לא יימצא הוא זולת החומר ולא החומר יימצא זולתו . ולא יאמינו כי החומר במעלתו ית' במציאות , אבל הוא = ) ה ( ' סיבת מציאותו , והוא לו = ) והחומר ביחס לה - ( ' על דרך משל - כחומר ליוצר , או הברזל לנפח , והוא אשר יברא בו מה שירצה . " אריסטו , לעומתם , סובר אף הוא שאי אפשר שיומצא דבר מלא דבר , "ויוסיף על זה ויאמר , כי השמים אינם נופלים תחת ההויה וההפסד בשום פנים . וביאור דעתו בזה הוא זה : יחשוב שזה הנמצא כולו , כפי מה שהוא , לא סר ולא יסור היותו ...
אל הספר