לאחר שבירר הרמב"ם את שיטתו בענין המושג העליון בנושא השכר והעונש , הלא הוא העולם הבא , הוא ניגש לפרוע את חובו , ולהתמודד עם האתגר שהציבו בפניו ה"כתות" השונות שבראשית ההקדמה . כל אחת מאותן כתות הצביעה על מושג מוכר מן המושגים הדתיים , בטוענה שהוא הוא השכר המיועד לצדיקים , ומצאה סימוכין לדבריה מפשטי המקורות : מפסוקי המקרא או ממאמרי חז"ל . בדבריו הקצרים והכלליים שם , כבר קבע הרמב"ם כי למושגים שהזכירו הכתות השונות אכן יש מקום לגיטימי בתחום המחשבה הדתית , אך היחס בין כולם לבין 'העולם הבא' הוא היחס שבין אמצעים לתכלית . עתה בא הרמב"ם לפרט את דבריו . הוא מתחיל מן הסברה לפיה הברכות והקללות בעולם הזה הן הן השכר והעונש המיועדים . למרות שלא היתה זאת הסברה הראשונה שנזכרה - פותח הרמב"ם בה , וזאת משני טעמים : א . משום שהמושג שהיא עוסקת בו מופיע במקומות רבים בתורה שבכתב ( שני לו 'גן עדן , ' הנזכר בפרשת בראשית , ואחריהם 'תחיית המתים' ו'ימות המשיח , ' . 9 בדפוסים נשמט המשפט האחרון ( מ'והוא , ( ' והשלמנו לפי המקור וק . ' שאינם נזכרים בתורה בפירוש כלל . ( ב . התשובה שהרמב"ם נותן לסברה זו היא המפתח לתשובות ל...
אל הספר