את אלה שאין להם חלק לעולם הבא מגדיר הרמב"ם בפסקתנו : "כל מי שדבק בתענוגים הגופניים , ומאס באמת ובחר בשקר - נכרת מאותה מעלה , ויישאר חומר נכרת בלבד" ( הש' הקדמת המשנה , פסקה וי . ( ולכאורה , לפי האמור לעיל , יש להבין את הדברים במובנם הקיצוני בלבד , דהיינו : רק מי שניתק עצמו כליל מן המושכלות האלוהיים - הוא זה שלא יישאר ממנו במותו אלא חומר כלה , שהרי בהמשך המשנה , ובדברי הרמב"ם בסוף הקדמתנו , ובהל' תשובה ג , ה-ו , מפורש שרק הדוחים את כלל האמונה , הכופרים ביסודותיה , אין להם חלק לעולם הבא , ואילו מי שהלך לפעמים אחר יצרו ועבר עבירות לתיאבון - יקבל את החלק הראוי לו לעולם הבא לפי דרגתו . ולכאורה , גם המשפט הקודם בפסקתנו : "והרעה השלימה היא היכרתות הנפש ואובדנה , ושלא תזכה להישאר קיימת , והוא ה'כרת' הנזכר בתורה" וכוי ( השי הלי תשובה ח , א ) - מוסב רק על ה'כרת' שבפסוק "היכרת תיכרת הנפש ההיא" שמביא הרמב"ם , האמור בעובד עבודה זרה , שבו , וכן בשאר הכופרים בעיקר , הכרת הוא כפול : בעולם הזה ולעולם הבא , מה שאין כן בשאר חייבי כריתות שבתורה , כאוכל חלב וכיו"ב , שנאמר בהם לשון 'כרת' אחד , שהיא ההיכרתות...
אל הספר