אי בשלות רוחנית של האדם , גורמת לכך שאין הוא יכול לסגל לעצמו מושגים של עבודה מאהבה . האדם בבוסריותו הרוחנית הוא יצור תועלתני : "שהאדם לא יעשה מעשים אלא כדי שישיג בהם תועלת או ירחיק נזק , ואם לאו יהיה פעלו זה הבל . " מכיון שתהליך גדילה כלשהו הוא תהליך איטי והדרגתי - אין לדרוש מן האדם להשיג את שלימותו האחרונה מיד . כלל גדול בחינוך הוא נכונות המחנך לגמישות ולויתור זמני , על מנת להשיג את התוצאות הרצויות בהמשך . על כן מורה הרמב"ם , בעקבות חז"ל , כי יש לעודד את האדם - אפילו אדם מבוגר בגילו , וכל שכן ילד ונער קטן - לעשות את המעשים הרצויים , גם אם כוונתו עדיין אינה רצויה , כלומר גם אם שיקוליו הם צדדיים ובלתי שלמים . ואלו הם דבריו בהל' תשובה ( י , ה ) בענין זה : " כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר , או כדי שלא תגיע עדיו פורענות - הרי זה עוסק . 4 על הגירסה הנכונה כאן ע' בביאור להקדמת המשנה , פסקה ו , ' הערה . 5 . 12 הש' גם איגרות , שה , . 8 בה שלא לשמה , וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר , אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציוה בה - הרי זה עוסק בה לשמה . ואמרו חכמים : לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה ,...
אל הספר